היי לכולם.
לאחרונה שמתי לב לזה שהמון אנשים שאני מנסה לדבר איתם בנושא המאגר הביומטרי המתקרב ובא, לא מצליחים להבין מה כל כך נורא בדבר הזה, כי הרי “מנהיגינו” רוצים בטובתינו, ודואגים לשמור על האינטרס הלאומי ועלינו… כי הרי המאגר והמצלמות נועדו לשמור עלינו בפני צר ואוייב, ולהרבה אנשים שמבינים את הנזק האפשרי מהחוק הזה, אין רצון או כוחות לנסות ולהשפיע.
אני אישית לא יכול להבין איך כל אדם שמגדיר עצמו “ליברטני”, “דמוקרט”, “אדם חופשי” וכו’, בין אם מימין, ובין אם משמאל, לא מרגיש בחילה כשהוא שומע על ההצעה ההזויה לכל הפחות הזאת.
כל מי שלא מכיר – יכול לעיין בהצעה ההזויה בעצמו ולראות את הסתירות הפנימיות שלה, ואת האכיפה הנוקשה המוצעת בעיניו שלו כאן: הנוסח המקורי של החוק.
כמו כן, אם תחפשו חיפוש קצר יחסית בגוגל, תמצאו מספיק טיעונים רלוונטיים בעד ונגד. הבעיה היא, שכולם מדברים על ההשלכות (החמורות מאד) של דליפה אפשרית, ועל אופציות לשימוש לרעה על ידי גורמים עויינים.
כמעט ולא תמצאו אף אחד שמדבר על ההשפעה הערכית והמוסרית של הצעת החוק עלינו בתור חברה ובתור מדינה בעלת משטר עצמאי.
ברור לכולם, שעל מנת לקיים חברה ומשטר בריאים, על הפרט לוותר על חירויות מסויימות. יש הגבלות על הזכות לחופש הביטוי, יש הגבלות על חופש התנועה ויש הגבלות על המון דברים אחרים. וכאן נכנסת השאלה הבאמת כואבת: איפה, בתור בני אדם חופשיים, אתם שמים את הגבול? איפה, אצל כל אחד מאיתנו, עובר הקו האדום, ה”יהרג ובל יעבור” שמעבר אליו אתם לא מוכנים לוותר?
כל חברה דמוקרטית בנויה על ערכים של חירות. חופש ביטוי, חופש תנועה, הזכות לכבוד, הזכות למחאה, בקיצור, על זכויות לקיים חיים תקינים כאדם, ועל הזכויות לבטא את מחשבותיו, את הרגשותיו ואת עמדתו. על הזכות ליחס שווה בין אזרח לאזרח.
קיום מאגר ביומטרי מאפשר, בשילוב עם מצלמות המעקב המוקמות ברבות מעירינו, מעקב מלא אחרי תנועתו של אדם. בקרוב, אדם לא יוכל לבקר את המאהבת או המאהב לשו או שלה בלי שהדבר יירשם. האדם לא יוכל להפגין נגד או בעד משהו, בלי שנוכחותו ושייכותו למחנה זה או אחר תירשם. לכל אחד יש משהו שהוא לא רוצה שייצא החוצה. ממשלתנו תוכל (ואני מאמין שגם תבצע) להקים מאגר של “אוייבי העם”, לשימוש מאוחר יותר, בהתבסס על הנתונים האלה.
כמה כוח ראוי שיהיה לממשל על אזרחיו, וכמה כוח ראוי שיהיה לעם על שליטיו?
אחד היסודות הברורים של הדמוקרטיה, הוא שמשטר דמוקרטי קיים למען אזרחיו ללא הבדל גזע, מין, דת, ושאר ירקות. לא להיפך. בדמוקרטיה תקינה, הממשל מפחד מהעם, ולא להיפך.
מצלמות מעקב באנגליה הוכיחו במשך 10 השנים האחרונות, כי הם אחד האמצעים הכי פחות יעילים במניעת פשע אלים במדינה. לעומת זאת, נרשמו מאות מקרים של הפרעה למחאה תקינה וחוקית ע”י רשויות האכיפה האנגליות, והטרדת המשתתפים באירועי המחאה ע”י אותן הרשויות בהסתמך על מידע מאמצעי המעקב (שוב, גוגל, אם אתם לא מאמינים). כנראה שהם שכחו, שיש הגדרה חוקית לאיך מותר ואיך אסור להפגין, ושאין למשטרה או לרשות המקומית זכות וטו על נושא המחאה. בקרוב אצלנו.
מנסים לקדם את המאגר+מצלמות על ידי טענות שהוא יתרום לבטחון ולמניעת פשע, כשהאנגלים כבר הוכיחו שהמצלמות לא עובדות לנושא הזה. למעשה, סגן הנציב הממונה לפרטיות בפרלמנט האנגלי, הביע את דעתו על מאגר נתונים ביומטריים בישראל. את התנגדותו לרעיון הזה תוכלו למצוא ב-YNET.
מנסים לקדם את המאגר כאמצעי למניעת זיופים של תעודות, כשרבים וטובים כבר פתרו את הסוגיה על ידי תעודות חכמות, ואפילו ביומטריות (ללא מאגר!!), ראו דוגמאת גרמניה. זה גם פחות חודרני, וגם עולה פחות למשלם המסים.
אז לאיזו מטרה מוקם באמת המאגר בארץ? על זה אף אחד לא מוכן לענות, וכשנשאלו מובילי המהלך את השאלה הזו, הם נתנו את אותן התשובות הלעוסות והמופרכות.
המאגר הזה יכול לשמש, וישמש, לדיכוי כל התנגדות, כל הטלת ספק ציבורית וכל מחאה דמוקרטית לגיטימית. אולי לא על ידי הממשלה הזאת, אבל אולי בעוד 4 שנים, או 8 שנים החרא הזה יצוף, ואזרחי ישראל ישלמו על זה מחיר כבד. אני אומר את זה פשוט כי גם לפי הצעת החוק וגם לפי תשובות אלה המקדים אותו, אין מי שישמור על השומרים.
בינתיים, הציבור הרחב אוכל את הלוקש הזה, כי מגישים לו אותו על מצע ה”בטחון” המוכר, כמו כל בזבוז תקציב לא מוצדק או לוקש חקיקה אחר, והציבור אוכל את זה, כי חינכו אותו מגיל צעיר, שכשמדברים על “בטחון”, אז ה”מטרה” מקדשת את כל האמצעים. אני מקווה לטובת כולנו, שלמי שקורא את זה יש עדיין כמה תאים אפורים שיודעים לחשוב בזכות עצמם, והפרופגנדה עדיין לא אכלה לו את המוח, והוא יוכל לראות את התמונה לרוחב ולעומק, וגם לכמה שנים קדימה.
אני השתדלתי מאד שלא לדבר על האבטחה הלקויה של המאגר, על ריבוי הרשויות והגופים הפרטיים שתהיה להם גישה אליו, ועל ההשלכות של הדליפה הבלתי נמנעת של המאגר. על אלה דיברו מספיק, וכאשר המאגר הזה ידלוף, כל האמצעים האלה יעמדו לשירותם של ארגוני טרור, של פושעים, וסתם אנשים שינסו להפיק מזה תועלת. אז אני אוכל להגיד בלב שלם: “אמרנו לכם”.
זהו להיום. חפרתי לכם מספיק בינתיים, אני מודה מאד על חמש הדקות שהקדשתם כדי לקרוא את זה, ועל רבע השעה שתקדישו כדי לחשוב על זה.
אם בא לכם לעשות מעשה בנדון – אתם יודעים איפה להשיג אותי.
אם בא לכם להגיב – תרגישו חופשיים. אני לא מצנזר תגובות (כל עוד זה לא יורד לפסים אישיים).
אני אסיים בציטוט שאני מאד אוהב, מאת בנג’מין פרנקלין:
“אדם המוותר על חירותו בתמורה לבטחון, אינו ראוי לא לאחד ולא לשני”.
